<h1>הגהות שערי דורא סימן נ"ט</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
וגם ביצים שנתבשלו במחבת חולבת בת יומא מותר לתתן במולייתא שקורין פשטיד"א. או אם נתבשלו במחבת של בשר מותר לתתן בפלאדי"ן (הוא מגבינה) או ירקות ששלקן במחבת חולבת שהיתה נקייה מחלב מותר לאוכלן בתבשיל של בשר או איפכא. וכן קטניות שנתבשלו בקדירה של חלב מותר לאוכלן בקערה של בשר או איפכא. ואפילו אם היה המחבת והקדירה בת יומא הכל מותר כמו דגים שעלו בקערה שהיה בה בשר שמותר לאוכלן בכותח וכן מותר ללוש עיסה במים שמחממין במחבת חולבת אעפ"י שאוכלין בשר עם זה הפת אעפ"י שהיא בת יומא או איפכא דהוי כמו דגים שעלו בקערה דשרינן אפי' אם נתבשלו שהמים הן כמו דגים שאין במחבת רק נתינת טעם ואותו טעם הולך במים נמצא שהמים הם נ"ט בר נ"ט דהתירא פי' דכל אחד ואחד היתר בפני עצמו. אבל במחבת או ביורה של גוי שיש בה נותן טעם של איסור ונכנס טעמו של איסור במים אסור לכתחלה ללוש פת במים שנתחממו בהם א)אע"ג דסתם כלי עכו"ם ב)אינן ב"י מ"מ אסור ללוש פת בבתינו מן המים שחממו בהן (בכלי של עכו"ם) ג)דאין להתיר נותן טעם לפגם לכתחלה אבל לאכול מפת של עכו"ם מותר דהיינו דיעבד. [שערי דורא הלכ' דגים שעלו בקערה סימנים נ"ח—נ"ט]. א)0(ד"ק) אע"ג דסתם כלי עכו"ם אינן ב"י. הגה ואם נתבשל היתר בסתם קדירה של ערל מותר. או אם נתבשל בשר בקדירה (ישראל) של חלב שאינה ב"י מותרת וכן איפכא עכ"ל. ב)0שאלתי את מהר"ש למה אנו אומרים סתם כלי גוים אינן ב"י יותר מבשל ישראל, ואמר לי משום דלגבי כלי ישראל יש לו תקנה בשאלה אם הוא ב"י או לא ואם אין יודעין נקנסו ונילך מכח ספיקא לחומרא ונאמר דב"י הוא. אבל זה לא שייך גבי כלי עכו"ם דליכא תקנה בשאלה ונלך לקולא מטעם ס"ס שמא אינן ב"י ואת"ל ב"י שמא נתבשל בו דבר הנוטל"פ בזה התבשיל ופוגם טעמו של זה. וכן הוא במרדכי פא"מ תתל"ב וז"ל סתם כלי עכו"ם אינו ב"י. וא"ת והלא ספיקא דאורייתא הוא. וי"ל דהוה ס"ס ס' אם נשתמש בו ביום ואת"ל נשתמש בו ביום שמא דבר פגום הוא. ע"כ. ועוד נראה טעם אחר משום דמנהגי גוים כן הוא דמדיחים כליהם יפה והכלי שבשלו בו ביום אין מבשלין בו עד למחר עכ"ל. וטעם שמחזיקין כלי הגוים אינן ב"י כ' א"א הרא"ש ז"ל משום דהוה ס"ס ספק אם נשתמשו בו היום ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בדבר הפגום בעין וכיון דס"ס הוא תלינן להקל ולפי"ז ה"ה נמי כלים שלנו שהוא ס"ס תלינן להקל עכ"ל י"ד סי' קכ"ב. ג)0דאין להתיר נטל"פ לכתחלה פי' משום שעדיין לא התחיל הנאתן שהרי לא הוחמו לשתייה אלא לאפייה ולענין זה הוי לכתחלה מהרא"י ז"ל. וכשמוליכין כלים או סכינים לבית אומן לתקנם או להשחיזן ומחזירים בו ביום ל"ש האי טעמא משום ס"ס כו' וצריכין הגעלה כי דרכן להשתמש בהן וכן ר"ת הי' מצריך שילך ישראל עם סכינים להשחיזן והיה מחמיר בהן יותר מכלי גוים עצמן. ודוקא שהניחם שם חצי יום או יותר אבל לפי שעה ל"ח. ואותן סכינים בבית יהודים שמוליכין העבדים (פי' משרתי היהודים) לכאן ולכאן יש להתיר מכח ס"ס, ונכון להחמיר. וכשישראל שולח או נותן תבשיל בקערה או בקדירה להוליכה לבית עכו"ם יזהירו ישראל שלא ידיח הקערה (רק ישייר בו שיורי מאכל) וכן שיביאם בו ביום. שאלה שכחו קדירה שחממו חמין בבית גוי עד למחרת במרדכי ע"ז פ"ב סי' תתל"ג נשאל הרשב"ם כו' והשיב דאין לאוסרו מספק דנעמיד הקדירה או היורה בחזקת שלא נשתמש בה איסור, ועוד הו"ל סד"ר לקולא. מעשה שבשלו דבש בקדירה של בשר והוריקו הדבש חם בכלי חולבת ב"י והתירו משום נוטל"פ והי' אומר כל שמנונית בדבש נוטל"פ אפי' אם הי' השמנונית בעין עכ"ל מ"ק בשם מרדכי ע"ז פא"מ. וכתב היש"ש ונראה דאפי' היה נו"ט לשבח שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא אלא שר"י רצה להתירה אפי' לשיטת ריב"ן חתנו של רש"י שאוסר בנתבשלו, ונ"מ אפילו לדידן היכא שעירו הדבש בחלב עצמו, לפי שהדבש שנתבשל בו בלא תערובות מים הוי כמו דגים שנצלו בקדירה של בשר שאסור לאכול בכותח כן פסק רש"ל. הורה רבינו טובי' מווינא שאם הורתחו פילפלין בקדירה של איסור שאב"י הכל אסור דאגב חורפ' מחליא לי' לשבח מ"ק. עוד הגה יש לזהר שלא לאפות פשטיד"א של בשר ודגים תחת כלי אחת שרוב פעמים זב מזה לזה וקשה לד"א (צרעת).
